כל הזמן שעבר
התקוות הגדולות
ההגשמות
השיאים
הרגעים הקשים בבוקר
והשיאים והפסגות ההישגים
והרגעים בהם בארבע
בבוקר
לבדך כתבתה שיר של הבנה
בדל רגע נבדל
של אמת
של צעקה
של אמירה
לחישה אוהבת לעיתים המטבח ירושלמי
או בגבעה בהודו
משק כנפי נהר
ועורבים שצרחו לידך
והמשכתה ללכת
הרגעים ניגרים
והטפטוף גובר
ובחוץ
שורקות ציפורים
ועוד יום מתחיל
הטפטוף גובר
ואין לדת אם זה נר
נר חיי או הבכי
או מיי אמת הנאגרים בחיי
ויש מצדדי ומאחורי
כאלו המאשרים את אושרי
ועורבים האורבים וצורחים על אי מספיק היותי
הטפטוף גובר
בכי
ואמת
ונגיעת עומק
וגם קצת אהבה לעצמי
בייחוד בשירים
ברגעים הקסומים
של מיי הבנה
של אחת בדממה,
הטפטוף גובר
ומרווה
מרפא ועושה
בוקר ציפורים שורקות
מילים נערמות
תקווה נחמה
הכל לטובה.
2
הם אמרו שהוא לא מספיק
והם אמרו שהוא צריך להיות הכי מאושר בעולם
היו מורים שחיבקו אותו
והיו שהשפילו וצעקו
והוא כלומר אני
חיפשתי
אצלי ואצלם לשמוע על מה שנעלם
על מה שנעלם ממני
בין העשיות וההישגים
על מה שנעלם בבית הילדים
על העולם בוא באתי למאה ועשרים שנה
על האור שחדר וחזר ויצא ובא
הם צרחו אתה לא מספיק שווה
הן העריצו ואמרו בו נשב לקפה
ותמיד ידעו למצוא את הרגע הלא מנוצל
בו הייתי מופעל מושפל
מודה באי היותי מסופק
ושם לתקוע לי פקק
ואני חשבתי שאולי הן והם רוצים בטובתי
והמשכתי לחפש את עצמי
מודה להם על הצעקות וההשפלות
חושב שאולי מהשם כך צריך להיות
מחפש במה אני עוד לא בסדר
ולא פשוט מניח לכל אי הסדר
הם צרחו ואמרו והביאו את כאבם
ואני הקשבתי והמשכתי לדרכי
למצוא את שלי.
3
חמש ושלוש דקות בבוקר
התעוררתי ואינני ישן
אדם כותב כמה רגעים
של אמת
ממאה ועשרים השנים שלו
וחוקר את רגשותיו
פעם זה ככה: ביטחון אהבה יגיעה
ופעם זה: פחד לבד פשפשים ואימה
ואלוהים מלמעלה ומבפנים מסתכל
והאדם מחפש חסד בתוך החמש וחמש דקות בבוקר
איזו אהבה
ואשתו נכנסת אליו
בדיוק בכתיבה
והנה ממש אלוהים עושה לו אהבה
שאדע שאנני לבד
שנעניתי מיד
ויש להמשיך
ולהשיח ברגעי החכייה
לחכות ולצפות נורא
ולראות את כל האור הטוב הבא
ולצפצף ולשיר תודה רבע
בטעינה...