סיפור ששמעתי מאליעזר בוצר, ששמע ברדיו ברסלב,- וסיפרתי כאן כפי שנגע בי וכפי שנראה לי שהיה.
יזהר.
ביום שישי בשעות אחר הצהרים בערך לפני מאתיים שנה, מסתובב יהודי בסטרליסק.
יש לו כבר אכסניה הוא יודע אפה הוא ישן אבל יש לו צרור כסף ענק שהוא לא יודע מה לעשות אתו.
שעות הצהרים מתקדמות היהודי רחוק מביתו הוא סוחר שנסע כנראה לחכור יערות או לקנות פרוות. הוא מבין שאת השבת יעשה בסטרליסק והוא מחפש מה לעשות עם צרור הכסף שלו.
הוא שואל יהודים מהמקום מה ניתן לעשות עם ההון האישי שלו והם אומרים לו: "הון אישי תלך ותפקיד אותו לשבת אצל הרב אורי מסטרליסק".
הרב אורי מסטרליסק הסבא רבא של אורי צבי גרינברג היה מכונה השרף הקדוש. מספרים שתפילתו ועבודת השם שלו הייתה כל כך חזקה שהוא היה נראה כבוער באש בזמן התפילה כשרף קדוש.
לרב אורי הייתה קהילה של יהודים שהיו לומדים אתו ומתפללים יחד.
מספרים על הקהילה הזו שממנהגה היה להתפלל מתוך צעקות וקריאות רמות של הנפש.
והיהודי שלנו מטייל ביום שישי בצהרים בין בתי סטרליסק מגיע לבית הרב אורי דופק בדלת. הרב אורי מקבלו בסבר פנים יפות והיהודי שואל אותו אם יוכל להפקיד אצלו את צרור הכסף שלו.
וזה צרור ענק, אז לא היו בנקים מסודרים והיהודי מחזיק אצלו צרור ענק ענק של כסף, הון אישי שנאסף אצלו משנים רבות.
השרף הקדוש מחייך אליו בעיניים טובות ואומר שאין שום בעיה זה דבר רגיל שיהודים מפקידים אצלו את הונם בשבת והוא מוכן לשמור את הכסף אצלו.
היהודי שמח וטוב לב כבר פונה לצאת החוצה אל הא'כסנייה שלו, והרב אורי אומר לו: בערב שבת תבוא אלינו לבית כנסת תעשה אתנו את התפילה.
והיהודי מחייך ושמח אחרי הכל הוא לבדו בעיר זרה ואין כמו לעשות את עונג השבת עם יהודים נוספים.
הולך היהודי למקווה, חוזר לאכסנייה, לובש לבן נקי והולך עם ערב לבית מדרשו של השרף הקדוש הרב אורי להתענג מעונג השבת.
אינני יודע מה היה שם בדיוק אבל אני יכול לראות בעיני רוחי תמונה שכזו.
השמש יורדת בצמרות צובעת בצל ואור את הרחובות, גדרות עץ לאורח הרחוב, ואולי אפילו שלג מקיף את עמודי החצרות.
היהודי נקי לבן עם זקן מסורק פוסע ברחוב מתקרב אל בית גדול שדלתותיו עשויות עץ ויש מספר מדרגות רחבות וגדולות שעולות אליהן.
הוא עולה לאט לאט מניח את היד על ידית הדלת מחייך לעצמו פותח ונכנס לתוך בית הכנסת.
בתחילה הוא לא קולט מה שקורה שם הוא ניגש לכיוון הבימה לקחת סידור.
המקום כבר גדוש במתפללים עטופים בטליתות הם עושים תנועות לכל מיני כיוונים וחלקם אף פולטים צעקות ונהמות.
היהודי שבנו לא שם לכך לב בתחילה הוא מתעטף והולך לעמוד עם הסידור בצד השמאלי שמול הארון
ואז כשהוא פותח את הדפים ונעמד הוא מביט מסביבו בתימהון גדול שאט אט הופך לזעם.
כחמישים מתפללים יש בבית הכנסת של השרף הקדוש והם כולם מתפללים מתוך צעקות אדירות עד לב השמיים. הם צועקים ומכים בספסלים ומושכים את סופי המשפטים בצעקות רמות ובהרמת עיניים נוקבת ומתחלחלת לשמים.
התפילה מתנהלת על פי הסדר הנכון אבל חוץ מזה הכל זר ולא מוכר ליהודי שבנו.
והוא עומד שם מרגיש לבד לחלוטין מוקף בחבורת חסידים שצועקים את מילות הקודש,
אינני יודע כיצד היה סדר תפילתם אבל אני רואה אותם בעיני רוחי
והם צורחים בוודאי: שירו לשם שיר חדש
שירו לשם כל הארץ שירו לשם ברכו שמו ברכו מיום ליום ישועתו.
! ! !
ואת שמות הקודש הם צועקים ומדי פעם עולים בטונים או יורדים ללחישה
ואז בוודאי..
כבר מגיעים לבואי כלה בואי כלה
והחסידים צועקים כולם יחד: כלה! כלה! בואי כלה שקט מוחלט משתרר ואז עוד פעם ויותר חזק: כלה!
לקראת כלה!
ושוב שקט מוחלט
וכך עוד ועוד בצעקות מחרישות אוזניים ונענועי גוף מצד אל צד ובפלבול עיניים.
ובין הצעקות ברגעי השקט המחריש שמשתרר בבית הכנסת של הרב אורי, חושב היהודי , בוודאי, על כלתו שלו שבבית ומזווית העין הוא רואה את אחד החסידים עבי הזקן סוגר בכוח את אגרופיו כל פעם שהוא אומר בואי כלה בואי כלה ועוצם עיניו כמי שמנסה להוציא עגלת תפוחים התקועה עמוק בבוץ המושלג וכולו מאמצים.
והיהודי שלנו חושב על כלתו, ובטח כמו כל אחד מישראל, יש לו לעיתים בעיות ושאלות בעניין
אבל השאלות לא מספיקות אפילו ללבוש צורת מילים כי עכשיו מתחילה חבורת החסידים לשיר מהתחלה את כל השיר בצעקות מחרישות אוזניים.
לכה דודי..... לקראת כלה..... פני שבת:
נקבלה
וכולם מרימים ומורידים את ידיהם אל פניהם ומלטפים את הלחיים והעיניים , ומיד הם ממשיכים בשירה הצועקת
שמור וזכור בדיבור אחד....
התנערי מעפר קומי
... ישיש עליך אלוהיך, כמשוש חתן על כלה...
והשירה והצעקות והזעה ודפיקות היד
ושוב שירה גרונית וכבר צרודה שבוקעת.
והיהודי שלנו – שבנו, עומד שם נבוך כועס אומר לעצמו בוודאי; איזו מין חבורת משיגנע' אלה. מה הם צועקים? זו תפילה? זה עונג שבת? אצלי בעירה עושים את זה אחרת לגמרי...
ובכלל קול הצעקות ורקיעות הרגליים כאילו אלוהים חייב לנו משהו. אלה, הוא בוודאי אומר לעצמו, הם מסוג היהודים שלא עושים בעצמם דבר אלא משאירים את הכל לחסדי שמיים ולכן הם כל כך צועקים ומבקשים מהשם.
והוא נזכר בעצמו איך כשהיה בן שמונה עשרה הבין שבזה העולם על האדם לעמול ולדאוג לעצמו, ולא היה לו כלום הוא היה יהודי עני מכפר קטן ולא מוכר ולאט לאט בכוחות עצמי , הוא אומר לעצמו, אספתי מעט כסף וחכרתי יער ועוד יער עד שבכוחות עצמי הגעתי לאן שהגעתי – והוא נזכר בכל הונו האישי ומחייך חייך צנוע,
ואם הייתי רק צועק עד היום הייתי במצבי וללא שום התפתחות,
ואלה - ,הוא אומר לעצמו, על מה הם כל כך צועקים המישיגנע' האלו.
אבל הוא לא מספיק לפתח את המחשבות על עצמו כי חסיד עב ידיים עובר לידו ובצעקות טופח על שיכמו וצועק לאוזניו עם עיניים בוערות : "פשטטיט ?! פשטייט!!".
והוא מחכה כבר שהתפילה תיגמר
ובאמת המתפללים שגם הם רוצים בעזות של קדושה כבר להיות בשבת
מגיעים בשירה אדירה אל
בואי כלה שבת מלכתה
ובצעקות ושירה אדירה מסתיימת התפילה
והס מושלך בבית הכנסת, ובין החסידים המתנשמים אומר לו הרב אורי: "שבת שלום. תבוא אלינו גם מחר".
אבל היהודי גם הוא נרגש וכל מה שהוא רוצה זה לעוף משם אל האכסנייה שלו – רחוק מהצעקות.
ולמחרת - תפילת שחרית הוא לא מגיע, קריאה בתורה, תפילות, סעודה שלישית, הוא באכסניה שלו.
ועם צאת השבת הוא מתלבש אוסר את המרכבה וכל רצונו הוא לעוף מהעיר סטרליסק.
אבל לפני זה הוא צריך לעבור אצל הרב אורי בכדי לקחת את צרור הכסף.
והוא שם פעמיו לבית הרב.
שבוע טוב
- שבוע טוב, הוא מברך את הרב בחזרה
- איך הייתה השבת שלך, מתעניין הרב אורי השרף הקדוש.
- והיהודי מפטיר משהו
- חבל שלא ראינו אותך יותר אצלנו
והיהודי חושב בוודאי לעצמו, תן לי רק לקחת את הממון שלי ולעוף כבר מהעיר הזו ומהמשיגנע' האלו, הרב שלי בכפר בטח היה אומר שהם מתקרבים לכפירה.
והוא אומר לרב אורי שהיה עסוק בבוקר וממלמל מיני תירוצים אך את האמת הוא לא אומר מפאת הנימוס ודברים אחרים.
הוא פונה לרב לאחר הברכות ושואל אותו אם יוכל לקבל את צרור הכסף שהפקיד אצלו לפני שבת?
- איזה כסף, שואל אותו הרב.
- נו, הכסף שנתתי לך שתשמור עליו לפני שבת.
- אני לא זוכר דבר כזה, אומר הרב אורי.
- מה אתך! מתעצבן היהודי, נתתי לך צרור ענק של כסף, ולעצמו הוא חושב גם משיגנע' וגם רוצים לסדר אותי עם הכסף.
- אבל הרב אורי אומר לו, שהוא בטוח שלא היה שום כסף והוא מוכן לבדוק ברשימות אבל הוא בטוח שלא היה שום דבר כזה.
- מה זאת אומרת! מתעצבן היהודי ורוקע ברגלו בחוזקה על מדרגות העץ של הרב, אני נתתי לך כסף! תחזיר אותו ומיד! והוא מרים את קולו.
- לא נתת לי דבר, אומר הרב אורי בשלווה של מוצאי שבת קודש
- היהודי שלנו כבר משתגע ומתחיל לצעוק ולהרביץ ולנופף בידיו:
אני נתתי לך כסף, כסף שאספתי כל חיי! מה אתך! אתה לקחתה לקחת ! אותו! זה לא יתכן מה שאתם עושים פה! זה לא הוגן! זה לא צודק! אני אראה לכם! והוא צועק בכוח ומנופף בידיו ורוקע ברגליו
- אפה הממון שליייי! אפה ההון שלי! מה אתה עושה ליייי? וידיו מתנופפות עולות ויורדות מעל ראשו וגם דמעה נקוות בעיני וידו במהירות מוחה אותה וחוזרת להתנפנף עם צעקותיו.
תן לי תן לי תביא את זה תביא!
ואז לפתע אחרי עשרים דקות של צעקות על מפתן ביתו של הרב אורי. משנה לפתע השרף הקדוש את פניו
מחייך חיוך טוב וגדול
יורד שתי מדרגות אל היהודי הצועק
מחבק אותו חזק ופוקח שתי עיניים ענקיות וטובות אל מול עיניו
ובקול רך מחייך ואוהב אומר לו:
נו...
אתה רואה, כשנוגע וכואב אז צועקים.
|
בטעינה...
