"מידלה פעם הבאה תלמדי להיות בזמן"
אמר לה יהודה עמיחי בגיל שמונה עשרה
כן היא איחרה לא הייתה בזמן
והוא עם פיג'מה פתח
ואמר שיר קצר:
מידלה {מין כזו חמודה בלחי תפוחים אדומה}
פעם הבאה {כשהלב והדם פועם, כשאת באה
גומרת צועקת משתוללת באהבה
וכשתהיה ביאה – בפעם הבאה}
תהיי { טוטלית היי – מול הנני – מוכנה
נכונה – מדויקת – לעתיד של פגישת
מחזור בה נפגשנו.}
בזמן – {הזמן האחר שמעל הזמן
הזמן בלי הכבלים והאיסורים
ורוע הלב והעורלה המכסה
הזמן המזמן זימונים לעצמו
מעצמו. }
ישבנו בכנס והיא סיפרה כמה התרגשה
בתקופה
ואיך איחרה ויהודה אמר לה
מידלע,
פעם הבאה תהיי בזמן
ועברו מאז 22 שנה
והיא נמצאת
ורוצת
ובת ארבעים
ועדיין מידלע
ויש לה פעימה
והתפעמות
וביאה
וזמן - יש לה זמן
להיות
והיא צוחקת בו
וחורקת בו
ונאנקת בו
ובאה
ומידלע
ומיזמן
ובתוך הזמן
ומעליו ומצדדיו
ואנחנו נפרדים
בנשיקת ראש
בין הדקות הקטנות במחוג
חושבים שאסור
ושוב לא באים בזמן
רק שואלים – למה בעצם לא נשארנו ביחד
והאם יש לנו
זמן
ופעם באה
ומתפעמים
אחת ואחד
בשנייה
במחוג החג
הנחגג
בזמן.
