יש מין בדידות כזו
ששום שולחן עץ לא יכול לרפא
גם אם הוא מהגוני או סיסם
אם הוא מהודר או מחוסם

לעיתים זה עוזר
החפצים בייחוד החדשים
אני והמכונית שלי החדשה
\הדשבורד והשעונים
נהימת הגז

אני והחדר החדש שעיצבתי
הקיר הכחול המדף הגדול
הקומקומים שאספתי ממוכרים סודיים
בכל העולם
הספרים
הכוסות כלי התוכן והעבודה
אבל יש איזו בדידות שלא מתרפה

אחרי שנחתי בקופסה
אחרי שהבטתי בהתרגשות בחפץ
אחרי שהשתגלתי
אחרי ובלי ליפני

עד החפץ הבא
עד הרצייה והבניה המחודשת
עד העסק
עד עד עד

ואולי רק סיפורים ושירים מרפאים
את הבדידות
כשאני כותב לעצמי
עם קריצת מהגוני לקוראים שאינם ידועים עדיין
יצירת הסיפור התנגנות השיר
בזה יש איזו רפואה ללבדיות הזו

וגם כמובן: זריחות, פה ושם מדבר
סוג של פגישות
לחישה רכה
אהבה.