קניון נחל פרוד

פעם נתתי לאבא שלי
לקרוא סיפור ראשון
שכתבתי

'צומת אלמוג' קראו לו
על גיבור שנוסע באמצע
הלילה מירושלים
למדבר יהודה
שומע על טרמפיסטית
חשודה לוקח אותה
או אחרת
"ויש לו הרבה בדידות"
כך האיר אבא שלי את
אוזני בחדר האוכל
כשתבעתי אחרי שבוע לשמוע
ממנו

"כלומר:" כדרכו הוא
אמר, יש בסיפור
שלך
הרבה בדידות

הוא אוסף טרמפיסטית
אולי היא רוצחת
אולי היא אופציה
לאהבה
היא מחמיאה לי הגיבור
הנוסע בדרכים בלילות

ומספרת שהיא רק מספרת
סיפורים
אחר כך הוא מתהפך

בירידות של סדום
לים המלח

אחר כך הוא מתעורר
מול המחשב
ומתברר שרק כתב.

אבא שלי ז"ל אמרתה
לי שיש הרבה בדידות
ושאלתי אם זה טוב
או מעניין ואם להמשיך
ואם יש לי גאולה
בזה ולא שמעתי ממך

רק מגש חדר האוכל

ושנינו יושבים או
עומדים בשולחן
המבודד שלך

והמלח ועצב בקולך

יש בזה הרבה לבד
עצב
בדידות

- - -
ועכשיו הרבה שנים אחרי
בקניון נחל פרוד נשוי
ועם אוטו שלי וסובב
בדרכים נזכרתי.
יש