להעלות קורבן של רגשות
אותו לקחת ואכלת ולא הותרת שיירים
מלבד השירים הנכתבים שנים אחרי
את כוהנת רגש
ואני לוי ששר על המדרגות
בהם אחרים עלו על גופך
שרפו וזנו אותך
ואני נותרתי מזמר ניגונים
ליד המקוואות
בדרך אל השערים
ממתין בוודאי כמוך לאלוהים
שיושיט את ידו מהשמיים
ויחזיר את המפתחות
ויפתח אל ליבי
ויקדש את קדושתי.
ירושלים כמו שם קוד
כמו המילה אהבה
עולים אליך נהנים בך
ואף פעם לא די
תמיד זה נסתר תמיד תחושה שעוד לא בכלל כמעט
נגענו בעומק
ובכל זאת כמו אהבה זה תמיד מרגש
יראה ושלמות
כבוד של ראייה והבנה
לשלמות בה אני חי
לשלמות בזיכרון הלב
לשלמות של האוהב
והשר לך שברים ותרועות
געגועים ואנחות.
בלילה כותב
הכל במקום
הגינה והבית
הצמחים
והדברים ליפני השנה
מאה עשרים שנה
הכל במקום
ותחושה שדבר מה לא ידוע לא מובן לא מחוור
תמיד יש זעקה
תמיד געגוע לשלמות לא ברורה
תמיד יש שיר שרוצה לשורר
את קצות המילים
את חיבור הרצונות את
האושר האפל
המתוק המצמיח
צמחים בלילה
את אור השמש
שתעלה
ותחמם ותחרמן אותנו
להפריית החיים
הלילה זוכרים
את השלמות
מציירים אותה מכאבים ומגעגועים
ומחוסר הבנה
ומצימאון
הלילה אומרים שפעם היה לנו שלם ומקדש וכהן גדול
ומציירים בעיני רוחנו
את שירת הלווים
ועבודת הקורבנות
וקדושת הרגלים והמועדים
הלילה זוכרים שהייתה לנו שלמות
ושנאת חינם בתוכנו
ושריפת מזון בעירנו
ורבי חכם
ובריונים זועקים
לא מצאו את הדרך להציל את העיר.
מדוע לא בקשתה על ירושלים יוחנן
האם בגלל שנאת החינם שכבר הייתה
האם רצית להעביר אותנו אל תורה
אל זיכרון ללא מקדש
אל הוויה ללא כלים
אל אמונה מופשטת באלוהים.
בטעינה...
